אלים

טה דה!

הקטע הזה מהווה פתיחה של פינה בבלוג שלי, פינה שתדון ותנתח את טבעם של העולמות המיתולוגיים השונים. אך ברצוני להתחיל בדבר הנמצא בראש כל עולם מיתי: אלים.

מהם אלים?
אלים הם ישויות על-טבעיות, בעלות חיי נצח וכוחות על-אנושיים, השולטים בעולמנו. אך האם באמת ניתן לצמצם את האלים להגדרה כל כך פשוטה? אני מאמין שלא. אני מאמין שאלים הם דבר עטור רבדים ושכבות. אם האלים היו דבר כל כך דבר כל כך מוגדר, אזי שכל האלים בכל המיתולוגיות היו זהים, אבל אין זה כך.
אכן, כל האלים בכל המיתולוגיות נשגבים מבני אדם, אבל מה זה אומר?
הם שולטים בעולמנו, אך מאיזו סיבה?
יש להם כוחות על-אנושיים, אבל מה הכוונה בכך?
בני אדם מקריבים להם קורבנות, אבל לעזאזל, למה?
לכל אחת מהמיתולוגיות יש תשובות שונות לשאלות הללו ולנוספות שכמותן, וזה כל היופי. ולמכלול התשובות הללו, המעצבים את הלך הרוח העקרונות הקסומים של המיתולוגיות אני מכנה תפיסה מיתית. זה מושג שאני אשתמש בו הרבה במאמרים בעתיד.

אגב, כמובן שכל דבריי במאמר הזה אינם תקפים לדתות המונותאיסטיות. לדתות הללו אין פנתיאון אלים, והמושג של אל תופס משמעות הרבה יותר מסובכת. למרות שאת החוסר הזה בפנתיאון אלים משלימים בעזרת היררכיה של מלאכים ושדים, כך שגם בדתות המונותאיסטיות קיים מה שקרוי תפיסה מיתית,  אומנם היא בעלת אופי שונה מזה של הדתות הפוליתיאיסטיות (אשר הן גם נפוצות יותר בסיפורי פנטזיה), ולכן אנתח אותם במאמר נפרד מזה.
דבר נוסף השונה בין שתי התפיסות, של אלים רבים ושל אל יחיד, היא שהראשונה מקבלת את קיומם של כל האלים כולם. מבחינת המאמין הפוליתיאיסט, האלים שלו חיים לצדם של האלים של עם השכן לו, וכאשר שני עמים נלחמים, העם שניצח אלוהיו נחשבים לחזקים יותר. הדבר הזה מאוד מבלבל, משום שכל מיתולוגיה מציגה סיפור בריאה שונה, טבע אחר לעולם, וקובעת את האלים שלה כבלעדיים. חלק פתרו את הבלבול בכך שהכירו באלים שלהם כאלים מקומיים, של ארצם בלבד, וחלק פשוט ביטלו את האלים של העמים האחרים כאלי שקר, אבל הרוב לא באמת התעמקו יותר מדי בסטירות האלה, עד שנכנסה לעסק הכנסייה הנוצרית.

אבל זו הבלגה לנושאים פחות קשורים. אנחנו כאן כדי לתאר גישות שונות לאלוהות בתפיסות מיתיות נפרדות, ונתחיל דווקא בארצות המזרח –

 

אלים יפנים – רוחות הטבע 

הפנתיאון היפני

האלים היפנים מהווים את הצורה הבסיסית ביותר של אמונה פגאנית – לכל שטות יש אל. לשמיים יש אל, ולשמש יש אל, ולשדה יש אל, ולעלה היבש הכי זוטר שנשר מעץ בודד באחו יש אל. למעשה לא מדובר ממש באלים, אלא יותר כמו רוחות (אשר מכונות קָאמִי בפי היפנים), נשמותיהם של כל הדברים בטבע, אשר פשוט שולטות בו, ומכאן חשיבותם לבני האדם. כמובן שחשיבותה של הקאמי ועוצמתה נקבעה לפי חשיבותה ואימתנותה של תופעת הטבע אותה היא ייצגה (על אף שהיפנים האמינו ההיפך מכך). וזהו בעצם עיקרם של האלים היפנים – האלים הם האנשה של תופעות טבע. מין סוג של אוואטר של תופעת הטבע. לא היו להם ליפנים אלי שירה ואלי אהבה ואלי מלאכה – היו להם אלי יער ואלי אש ואלי סערה ואלי חיים ומוות. ככל שתופעת הטבע יותר עזה וייחודית סימן שיש לה קאמי יותר עוצמתי, והוא יזכה לחשיבות רבה יותר בפולחן הדתי.
כמו כן כוחותיו של הקאמי שואבים השראה ישירה מתופעת הטבע של אותו הקאמי. הרי הקאמי הוא פשוט ייצוג מוחשי של תופעת הטבע, ולכן כוחותיו שאנו בני האדם נגדיר כעל-טבעיים הם פשוט יישום רצוני ומודע של אותה התופעה. כך, למשל, קאמי של הסערה יכול לזמן ברקים וגשם, אך הוא לא יכול לגרום ליבול לצמוח (לא באופן ישיר לפחות). כוחו של הקאמי רלוונטי אך ורק לתופעה אותה הוא מייצג, ולמעשה אלו כוחות טבעיים לו – ממש כפי שאדם יכול להשתמש בידיו, אל האש יכול להשתמש בלהבה. בסופו של דבר אין לקאמי יכולת לבצע מעשים על-טבעיים, והם מוכרחים להטיל קסמים ככל אדם לטובת מעשים כגון ראיית העתיד או מעשי אוב (אולי פרט לאל המוות).
למרות כל זאת סביר להניח שהקאמי לא ינצלו את האפשרות הזו. שלא כמו אלים ממיתולוגיות אחרות, הקאמי אינם אנושיים. אין להם תאוות אנוש ותככי אנוש – הם פראיים כטבע עצמו, ולרוב מתמקדים בביצוע תפקידם.
מהו תפקידם? ובכן, זה מסובך מעט. בעיקרון תפקידם הוא לתפעל את כוח הטבע שלהם, אך זה לא כאילו הם יכולים לבחור שלא לעשות זאת – כמו נשמת אנוש, לא ניתן לנתקה מהגוף. מנגד הם כן מסוגלים לגרום לתופעתם לנהוג בצורות טובות לבני אדם או רעות לבני אדם, לגרום לנהר לעלות על גדותיו ולהציף את הכפר, או לגרום לו לזרום גם אל שדות האורז – ומכאן הצורך של בני האדם להטיב את ייחסם עם הקאמי.
אם כן, הקאמי הם נשמתה של תופעת טבע, כגון עץ או נהר, הלובשת דמות גשמית. למען האמת, גם הנשמה של בני האדם נחשבת לקאמי – פשוט קאמי שלא זקוקה לייצוג מוחשי, כי יש לה גוף כזה כבר. קאמי הם כמו נשמות אנוש, פשוט של תופעות טבע. ולמען האמת, לא כל הקאמי נשגבים מבני אדם, ייתכן שאפילו הם חלשים ממנו (אותו קאמי של עלה יבש, למשל). לכן ניתן לחשוב על הקאמי כעל שכנים שיש לחיות איתם בשלום – כיוון שהם מושלים בטבע.
מי שראה את הסרט הנסיכה מוֹנוֹנוֹקִי (מלבד ההנאה העילאית שהוא חווה – כן, זהו סרט חובה), יכל ללמוד בבירור על היחסים המורכבים של האדם עם הקאמי:
בסרט זה מסופר על המלחמה של "עיר הברזל" ברוחות היער שאת עציו הם כורתים – ישנה קאמי אחת של זאבים אשר שוב ושוב תוקפת את שיירות האספקה שלהם, והם עצמם מנסים לצוד את רוח היער (אייל בעל פרצוף אנוש, רגלי תרנגולת, והרבה יותר מדי קרניים. לבריאות), אשר מותו ידרדר את כל חיות היער לבורות תהומית – ובזה ייפסקו התקיפות.

הסרט הזה מציג את תכונותיהם של הקאמי בצורה יפה: הם לא זקוקים לבני אדם כדי לשרוד, אבל בני אדם יכולים להרע להם (ככל שאנשי עיר הברזל כרתו יותר עצים כך נעשו חיות היער יותר חלשות וטיפשות), ואין לקאמי שום ייעוד פרט מלהיות ייצוג מוחשי של תופעת הטבע או החיה אותם הם מייצגים. זה קל כאשר מדובר בקאמי של השועלים או הזאבים, אך כשמדובר בקאמי של ההר, או של הסערה החולפת, לרוב הייצוג שלהם יהיה הרבה פחות קל לצפייה מראש (אל הסערה עלול להיראות כמו אדם, גוש עננים עם עיני ברקים, או ציפור גדולה). כמו כן, כוחותיו של אותו הקאמי יהיו תואמים את הדבר אותו הוא מייצג. זה מובן מאליו מה יהיו כוחותיו של קאמי של להקת זאבים, אך לקאמי של רוח היער כוחות הרבה יותר חמקמקים. בסרט הנ"ל יש לרוח היער יכולת לברוא חיים יש מאין ולרפא כל פציעה וחולי… אך גם להרוג בהבל פיה ובמגע ממושך מדיי.
בנוסף הקאמי ברובם נשגבים מבני אדם – מבחינת סיבולת, גודל, כוח פיזי, ואולי אפילו חוכמה – אך הן אינם נשגבים מהם בחשיבה. אותה הקאמי הזאבה מדברת ומתנהגת כזאב פראי לאורך כל הסרט, אולי פרט ליכולתה לדבר, ובכך להזהיר אותך לפני שהיא אוכלת לך את הראש, אך עריפת ראשה שלה לא בדיוק תספיק בשביל להרוג אותה לגמרי.

קיימים עוד כמה עניינים בנוגע לאלים היפניים.

אחד הוא, כפי שרמזתי, שרק החל מדרגת חשיבות מסוימת לבני האדם ייחשב הקאמי לאל. כך למשל השמש, המוות והים זוכים לייצוגים בדמות אדם, וישנם טקסים וחגים לכבודם, בעוד שלאלים של יערות והרים ונהרות לרוב יקיימו טקסים רק הכפרים החיים בקרבתם, ועוברי האורח יעדיפו שלא להרגיזם, אך לא יותר מזה.
בנוסף היפנים ייחסו גם חשיבות רבה לאסטטיקה, ומבחינתם עוצמתו של קאמי נקבעה גם לפי יופייה של תופעת הטבע אותה הוא ייצג. כך שאם עברת באיזשהו מעיין יפה סביר להניח שהקאמי שלו עוצמתית מעט יותר משאר הקאמי של המעיינות הנפוצים, וראוי להודות לה על שירותה הטוב בלכתך.
יתר על זאת לא ברור מה קורה כאשר קאמי מסוים מת. במיתולוגיות אחרות כאשר אל מסוים מת, אל השירה למשל, אז אל אחר פשוט היה לוקח על עצמו את תחום אחריותו. אולם כאשר קאמי מתה דבר לא יכול להחליפה – נשמתו של הדבר אותו היא ייצגה מתה, ואותו מעיין יפיפה יאבד במהרה מיופיו, אם לא יתייבש כליל. בגישות מסוימות תופעת טבע עוצמתית במיוחד, כמו יער גדול או ימה, לא ימותו לגמרי עם מות הקאמי שלהם, אלא רק ייחלשו ויתנוונו, עד אשר אדירותה ועוצמתה של התופעה תפתח קאמי חדש – כאילו הטבע מפתח בעל כורחו ישות שתהייה תודעה מוחשית שלו, ואז תחזור התופעה לתפקד כרגיל.

לסיכום:
האלים היפנים הם האנשה של תופעות הטבע, מעין ייצוג גשמי של נשמת התופעה. כוחם גובל בתחום השפעתה של התופעה, והוא נובע מעצם היותם תופעת הטבע הזו. הם אינם נראים כבני אדם ואינם מתנהגים כבני אדם, אך בני אדם נוהגים בהם בשכנות טובה כדי להמשיך להתקיים.

אלים יווניים – אלגוריה לחברה היוונית

הפנתיאון היווני

בניגוד לאלים היפניים, האלים היוונים היו קשורים קשר הדוק הרבה יותר לחיים האנושיים, או יותר נכון, החיים האנושיים היו קשורים הרבה פחות לטבע.
שלא כמו החברה היפנית, שהייתה חברה חקלאית סגורה ומסוגרת על אי בשולי אסיה, החברה היוונית הייתה חברה שהסחר תפס בה גורם מרכזי, ולכן רוב התרבות היוונית לא התפתחה בחיק אדמות חקלאיות, אלא בקרב ערי הפּוֹלִיס.
בעצם ניתן לחלק את החברה היוונית לשני חלקים, וכך גם את אלוהֵיהָ. היו את היוונים שגרו מחוץ לפוליס – דייגים, עובדי אדמה ורועי צאן, ואת היוונים שגרו בתוך הפוליס – אנשי מלאכה, אנשי רוח, מצביאים וסוחרים.
האלים היוונים זכו לפילוג זהה לשני סוגים – האלים האולימפיים, 12 במספר, לא יותר ולא פחות, אשר היו האלים שחיו על האוֹלִימְפּוּס (ועליהם ארחיב בהמשך), והיו האלים הכַּתוֹנִיִים.
האלים הכתוניים היו האלים של הדברים הפשוטים, בדומה לַקאמי. בניגוד לקאמי הם לא היו רק אלים של יערות, שדות ושטחי מרעה (על אף שבעיקר לאלה סגדו בכפרים החקלאיים), אלא הם היו גם אלים של כיכרות חשובות ושל צמתי מסחר (וייתכן שמכאן בא המנהג להניח פסלים במרכז כיכרות), אלים של המלאכות השונות, אלים של שכונות ברחבי הפוליס, ואפילו היה אל מגונן אישי לכל בית ובית.
במילים פשוטות: האלים היוונים היו אלים עירוניים – והם היו מעורבים מאוד בחיי בני האדם. הם היו כל כך מעורבים בחברה האנושית שאפילו אלים רבים נהגו לקחת לעצמם מאהבות אנושיות, ובכך הולידו חצאי אלים, כמו הרקולס. כמו כן האלים היוונים היו גם אלים של יצירה, תיאטרון, שיפוט וצדק – דברים שהיו מרכזיים ביותר בחברה היוונית.

אבל, אפשר לקחת את ההגדרה הזו רחוק יותר… אפשר לאמר שהאלים היוונים היו קשורים קשר הדוק כל כך לכל מה שבני האדם עסקו בו שהם היו יותר מסתם אלים של עיר וסחר – האלים היוונים היו אלים פוליטיים.

יש אל לכל בית בפוליס, נכון? נכון. ויש גם אל לכל שכונה בפוליס, נכון? נכון. אזי שאמור להיות גם אל לפוליס עצמה, נכון? ובכן נכון, יש גם יש – יש רק תריסר כמוהו והוא חי על האולימפוס.
לכל פוליס, או עיר חשובה ביוון העתיקה היה את האל האולימפי שהיה הפטרון שלה, או האל שהיא הוקדשה לו כמנחה – כך למשל העיר דלפי מקודשת לאַפוֹלוֹ, אָרְטֵמִיס אלת הציד היא הפטרונית של ספרטה, עיר הלוחמים, ואָתוּנַה היא הפטרונית של העיר, טוב, ובכן… אתונה.
לכל אל היו הערים שהיו שייכות לו, וכל פעם ששתי ערים נלחמו זו בזו, הדבר נחשב כאילו האלים עצמם רבים. למה שיריבו את המריבות שלהם דרך בני אדם? אה, זה קל, זה בגלל שהאלים האולימפים הם כולם בני אותה המשפחה.
האלים האולימפיים היו כולם בניו של הטיטאן קְרוֹנוֹס (אהם, אהם):
זְאוּס (אל השמיים וראש המשפחה), פּוֹסִידוֹן (אל הים), דְמֶטֵר (אלת היבול והשפע) והֵרַה (אלת הנישואין) היו כולם אחים אחד של השני.
מי שלא היו אחים אזי היו בניו של זאוס:
דַיוֹנִיסוּס (אל היין והתיאטרון), אֶרֵס (אל המלחמה), הֶיפֶסְטוּס (אל המלאכה),  אָפְרוֹדִיטַה (אלת הפריון והאהבה), אתונה (אלת החוכמה והצדק), הֶרְמֶס (אל הסוחרים ואנשי הרוח), אפולו (אל השמש) וארטמיס (אלת הירח והציד).
אה כן, ויש גם את הָאדֵס, אחיו של זאוס, אל השאול, אשר מתוקף תפקידו לא יכול היה לחיות על האולימפוס.
אני מציין כאן במיוחד את כל האלים ותפקידם, כי רק בתרבות היוונית האלים הראשיים היו מושג כל כך מוגדר וקבוע. ולמרות הגדרת תפקידים זו, בכל רגע נתון הם יכלו להחליפו. האלים היוונים יכלו לשלוט בעולם מעצם נשגבותם, אך כוחם לא היה מוגבל בתחום אחריותם. למען האמת, בראשית הייתה חלוקת תפקידים בין שלושת הבנים הבכורים של קרונוס – זאוס, פוסידון והאדס. כל אחד זכה בתפקיד שלו, אך באופן תיאורטי (על אף שלא חל מקרה כזה במיתולוגיה), אם אחד מהם היה פוגש את מותו המצער אחד מהשניים האחרים היה יכול לקחת את תפקידו בלי שום בעיה – כי כל האלים יכלו לשלוט בכל פן של המציאות, פשוט הם התמקדו רק בפן אחד שלו.
בנוסף על הקרבה המשפחתית, לאחר ההפיכה שעשו האלים כנגד הטיטאנים, ובכך זכו בשליטתם בעולם, חתמו האלים על חוזה שאל לאף אל להרוג מי מהאלים האחרים.

בתור משפחה של דמויי-אדם נשגבים-מאדם, נתפסו האלים האולימפיים כעין משפחת אצולה, נעלה במעמדה ממשפחות האצולה האנושיות, אשר פשוטי העם יכלו לשאת ולתת איתם. הקורבנות כלפיהם נתפסו כעין סחר חליפין – אני אתן לך את הקורבן ואתה תיתן לי את מבוקשי בתמורה. הקורבנות לא היו נחוצים לאלים כדי לשרוד (כמו, למשל, במיתולוגיה הבבלית), אלא הם היו יותר כמו מחווה של רצון טוב לקראת סגירת עסקה.

האלים היוונים הם האלים שספגו הכי הרבה השראה מהחברה שיצרה אותם. ניתן להבליג ולפרט על כך עוד גיליונות שלמים, אך לצערי, רבותיי, ארחיב על כך במאמר נפרד.

עד כאן:
האלים היוונים הם אלים שאנו מכנים כאלים הקלאסיים, אולי משום שהמיתולוגיה היוונית היא הכי פופולארית בימינו. הם נראים כבני אדם, אך נעלים מהם בכל צורה שהיא. כוחותיהם נובעים מעצם מהותם האלוהית, והם מושלים במהלך העולם ממושבם הרם על האולימפוס. אומנם הם היו זקוקים למזון ומשקה מיוחדים כדי לחיות לנצח, אך גם בלעדיו, כוחם אדיר ממבכדי שמי מבני האנוש יוכל לאתגרם.
האלים היוונים הם אלים פוליטיים, אשר היו מעורבים אינטנסיבית בחיי העיר. האלים היו משפחה אחת גדולה, אך לא אוהבת, ואת מריבותיהם הם נהגו לריב דרך מריבות בני האדם.
לאלים היוונים תפקידים מוגדרים, ואין כפילויות של אלים לאותו תפקיד, אך יש אלים מקומיים, בעלי אותו תפקיד כשל האלים האולימפיים, אך ברמה המקומית.

אלים סקנדינבים – שליטים ללא תפקיד

הפנתיאון הנורדי

במיתולוגיה הסקנדינבית ישנם אלים, כן, יש את אוֹדִין אבי האלים (אשר אין לו תפקיד ברור חוץ מלהיות מנהיג האלים), יש את ת'וֹר אל הרעם, יש את לוֹקִי אל ה… תכסיסים? מזימות? אש? אני בספק אם הוא עצמו ידע לאמר. האלים הסקנדינבים הם אלים שלא תמיד ברור מה תפקידם, וגם אם יש להם אחד מוגדר, כוחם לא גובל בהגדרתו של התפקיד. אודין נחשב לאל הקסם – אך גם ת'ור מראה יכולת קסומות (כגון החייאת חיות) באמצעות פטישו, הקרוי מְיוֹלְנִיר. אם כן מהו קסם?
כמו היוונים, גם האלים הנורדים נאלצים לאכול מזון מיוחד (תפוח האלמוות של אִידוֹן) כדי לא להזדקן וגם הם סוג של משפחה. טוב, לא בדיוק משפחה, רובם צאצאים של הורים שונים, אך הם כולם נחשבים כבני אותו הגזע.
וזהו עיקרם של האלים הנורדים – הם גזע של יצורים נשגבים. ולמרות היותם נשגבים, עדיין הם נאלצים להשתמש בכלים קסומים ובלחשים כדי לנסוך את השפעותיהם האלוהיות. הם אכן נעלים מבני אדם בכל הסממנים הרגילים (חזקים יותר, מהירים יותר, חכמים יותר וכו'), אך מעבר לכך הם נדרשים במקרים רבים לזמן כוחות קסם. חלק מקסמם של האלים נובע מעצם מהותם השמימית, כמו היכולת של האל לוקי לשנות צורה, אבל כדי ליצור סופת רעמים ת'ור חייב להשתמש בפטישו האגדי. ייתכן, אומנם, שהיכולת להטיל קסם היא יכולת ששולטים בה רק בני "הגזע הקדוש", ובכך טמונה חלק מנשגבותם.

לא מובהר בשום אופן מהו קסם בעולם הנורדי, אך דבר אחד ברור – הוא קיים בכל מקום. העולם של המיתולוגיה הנורדית שופע בקסם (בכל המובנים יחדיו). העולם שלנו, על פי התפיסה המיתית, הוא רק עולם אחד מבין תשע עולמות, הקיימים על ענפיו ושורשיו של עץ העולם, הקרוי יִיגְדְרָאסִיל, אשר לכל אחד מהם אופי משלו וגזע יצורים משלו המאכלס אותו – כגון ענקיי האש, ענקיי הקרח, אלפים, גמדים, מכשפות יער הברזל, ואפילו שני גזעים של אלים.
כן, האלים במיתולוגיה הנורדית הם רק עוד סוג של ישות בעולם. הם לא דבר נשגב מן היקום. הם אולי נשגבים מבני האדם, או אפילו מן העולם שלנו (מִידְגָארְד, אגב), אבל הם אינם מראים יכולת להשפיע על עץ העולם, או על עולמות אחרים. ולא רק זה, גם הענקים (המקבילים לטיטאנים היוונים) הם גזע החי בחלקו בהרמוניה ובחלקו באיבה עם גזע האלים (או גזע האֵסִירִים יותר נכון). במילים פשוטות, בעולם הקיים במיתולוגיה הנורדית אלים הם רק עוד גזע, או שבט של יצורים נשגבים הקיים בעולם, ולא בהכרח הנעלה שבהם (שכן גזעי הענקים הם שיצרו אותם).
יתר על כן, הם אינם הישויות היחידות שנחוצות לעולם כדי להתקיים. ישנם בעולמנו, בנוסף לאלים, עוד כל מני ישויות ומפלצות אשר אחראיות על ניהול העולם – כמו סְקוֹל והאטי, הזאבים שרודפים אחרי השמש והירח וגורמים להם לנוע בשמיים, או סְבַסוּד ווִינְדְלוֹנִי מבשרי הקיץ והחורף (אשר כל אחד מהם, אגב, בא מגזע אחר של יצורים). או הנורנות, האחראיות על הגורל, אשר לעיתים מדובר עליהן כעל שלוש אחיות הגורל במיתולוגיה היוונית, אולם מדי פעם מתואר שהן למעשה פשוט אסופה גדולה של אלפים וגמדים ובני אנוש, אשר ניחנו ביכולת טוויית הגורל – ומכוח קסמו של העולם נותקו מבני גזעם ופנו לעסוק במלאכת הטוויה בלבד. מדובר בישויות בנות מוות המושלות בגורלם של בני האדם.
המיתולוגיה הנורדית שורצת בכל אלה בהמוניהם. העולם שלנו מורכב מעשרות ישויות, אשר הם אינם אלים ואינם ענקים, אך הן אחראיות על תפעול העולם, ובלעדיהן עולמנו היה פועל שונה לגמרי. לעומתם האלים, כך נדמה, בכוחם רק להפר את סדרו של הטבע ולהטות מהלך אירועים לכאן או לכאן (אולם מעטים מאוד הסיפורים בהם הם פונים להתייחס לבני אנוש שכמותנו).

ניתן להרחיב על כך לנצח כמעט, המיתולוגיה הנורדית היא מאוד עשירה. טולקין כינה אותה "מקור אינסופי של השראה", והשפעתה אכן ניכרת ביצירותיו. ואומנם באדה הפרוזאית והפיוטית מוזכרות עשרות ומאות ישויות, גזעים ומקומות שלא מסופר עליהם דבר וחצי דבר, אך הם מרמזים למורכבותו הגדולה של העולם שדמיינו הסקנדינבים.

אז לסופו של עניין:
האלים הנורדים הם מעין גזע או שבט הקיים לצידם של בני אדם, ושל גזעים קסומים רבים נוספים, והוא מושל בעולמנו. כוחותיהם ותפקידיהם לא מוגדרים – אך עוצמתם נשגבת, אבל לא הנשגבת ביותר, הרי הם שהציבו את גרמי השמיים במקומם. כיוון שאין לרובם תפקיד מוגדר, עולמנו מסוגל להסתדר בלעדיהם (יש אל לרעמים, אך אין אל לברקים, אין בו צורך)– אולם הם מושלים בו ברצון רב, והם מסוגלים להשפיע עליו בדרכים הרות גורל, ולשנות את מהלכם של דברים. כוחם נובע בחלקו ממהותם האלוהית ובחלקו מקסם, אשר קיים מלאי אין-סופי שלו בעולמנו.

אלים קלטים – אלים שאינם אלים

האל סִרְנוּנוֹס

אם במיתולוגיה הנורדית האלים הם גזע אחר של יצורים בעולמנו, האלים הקלטים הם עוד פחות מכך. אתם מבינים, אירלנד היא אי שחווה אינספור כיבושים בידיי עמים שונים. על פי המיתולוגיה, אחד מהעמים האלה היה של אלים, אשר התמקמו בארבע ערים באירלנד. אותו גזע של אלים חווה תבוסה להיספנים, כשאלו בתורם פלשו לאירלנד. האלים (אשר כולם בניה של האלה דנה, ומכאן שמם  – Tuatha Dé Danann – אנשיה של דנה) מתחבאים מאז מתחת לגבעות ובתוך היערות, ואפילו כישפו את ארבעת הערים שלהם כך שאיש לא יוכל למצוא אותם אם הם לא יסכימו לכך.
האלים הקלטיים עוד פחות חסרי שיוך ותפקיד מן האלים הנורדים. פרט לאלים כמו מוריגן, אשר ידוע שהיא אלת המלחמה, אין לאיש מהם תפקיד מוגדר, או שיש כמה אלים בעלי אותו תפקיד (ואלים אלה נחשבים לעתים כאספקטים שונים של אותה הישות, ולעתים לא).
בנוסף האלים הם דבר הרבה יותר עממי ואנושי. בניגוד למיתולוגי היוונית, אשר במשך תקופה ארוכה מאוד היה לה מעמד אצולה, והאלים דמו בה יותר למעמד זה, אירלנד סבלה מכיבושים חוזרים ונשנים בידי תרבויות שונות ולא התאפשרה בנייה של המעמד העליון. הדבר הוביל לשתי תופעות:
אחת היא שבלי עניינו של המעמד העליון, לא היו קיימים מלומדים יודעי קרוא וכתוב במיתולוגיה, ולכן אין מסמך המתאר לעומק את האלים הקלטים ואת מערכת האמונה הקלטית. אין איזה מקור כמו האודיסיאה או האדה הפואטית שמתאר ומסביר על אלים עליונים כלשהם. כל סיפור שהגיע לידינו כיום מתאר אלים שונים כל פעם, ולעיתים אין אלים מופיעים ביותר מסיפור אחד. ייתכן שזה מצביע על כך שהאמונה האירית לא צמחה מאבר לפגאניות הכי פשוטה, וההבדל בין השמות של האלים או התיאורים שלהם נובע מטלפון שבור שקיים בין שני כפרים סמוכים – כביכול לכל כפר, או שבט קלטי, היה פנתיאון אלים משלו, ורק מספר אלים היו חופפים בין כל הפנתיאונים.
הדבר השני הוא שהאלים הקלטיים משקפים יותר את פשוטי העם ברוחם ובפועלם, ופחות אנשי אצולה. לאלים הקלטיים הרבה יותר פגמים אנושיים, למען האמת, הם כמו בני אלמוות החזקים רק מעט יותר מבני אדם. הם בעלי חיי נצח מטבעם (מה שאי אפשר לזקוף לזכות היוונים והנורדים), אך את תפקידם האלוהי הם יכולים להעביר בחניכה – אלת הרפואה יכולה ללמד אלים אחרים את מלאכת הרפואה האלוהית, ואל הנפחים יכול ללמד אלים אחרים כיצד למשול בחרישת הברזל, אך יש פיזית ללמד אל אחר את היכולות הללו כדי שהלז יוכל להשתמש בהן.
לכל אחד מן האלים הללו יש אוסף אחר של תכונות נשגבות – לא בהכרח כולם חזקים באופן על-טבעי, לא בהכרח נעלים בחוכמתם, ולא בהכרח יכולים לשנות צורה, אך הם בהכרח נשגבים מבני אדם, אפילו אם רק מעט. האלים הקלטיים, בדומה לנורדים, אינם חיוניים לתפקודו של העולם. הם בעלי כוחות על-אנושיים, ולכן מסוגלים להשפיע עליו בדרכים קסומות, אך הם מוכרחים להיות נוכחים פיזית במקום עליו הם נוסחים את השפעתם. כך למשל אין אל מלחמה כעין מרס, המטה את גורלן של מלחמות ממושבו באולימפוס, אלא ישנה האלה מוריגן, אשר נוהגת, רק במקרים מסוימים, ללבוש צורת עורב ולעופף מעל קרבות, ולהטיל לחשים וכשפים המחזקים את אלו שהיא בעדם – אך אין היא מטה את מהלכם של קרבות בעזרת מחשבה בלבד.
באופן כללי העולם הקלטי הוא הרבה יותר עממי ופשוט לתפיסה. ארצות המתים, למשל, נמצאות על אי מערבית לאירלנד, במרחק שייט קצר, ולא מעל השמיים או מתחת לארץ.

בנוסף לכל זאת אנשי האלה דנה היו דבר כל כך המוני שהם לא נחשבו לשבט מצומצם של גזע אלים נעלה, אלא כעם שלם וגדול של יצורים דמויי אנוש, ובמקורות מסוימים (דלים ככל שיהיו) מתייחסים ליצורים האלה כאל פיות.
אין הכוונה לפיות שאנו מכירים כיום, לא מדובר ביצורים קטנים עם כנפיים של פרפרים ושפריריות. באותה תקופה אלים ופיות היו מונחים נרדפים – או יותר נכון, פיות נחשבו למין צאצאים של אלים שאינם אלים במהותם – ואכן הפיות היו דבר מה יותר אצילי מהלפריקונים והפיקסים שאנו מכירים כיום. הם היו יצורים יפים מאין כמותם, מהיר חימה, קפריזיים במידה הרת אסון, וכמובן, צעירים לנצח. ישנם סיפורים רבים על ישויות כגון גבירת הנהר, או אשת היער, אשר היו פיות שבחרו להתמקם להן ביער, בנהר, במעלה השביל, ובהתמקמם שם החלו להשפיע עליו בדרכים קסומות. שוב פעם, כוחם השפיע רק על האיזור בקרבתם, ולא על הארץ כולה, אומנם בלעדיהן הנהר היה ממשיך לזרום, היער היה ממשיך לצמוח והעצים – להניב פרי, פשוט הפיות גרמו לכל זה לקרות בדרך שונה. הנהר מימיו יהיו סוערים ותוקפניים, או שוקטים ומאפשרים לעוברי אורח לחצותו, תלוי ברצונה של הפיה. היער היה יכול להיות יותר מלבלב, או שהוא ישרוץ סכנות וחיות טרף, תלוי ברצונה של הפיה. ניתן להרחיב על הפיות בנפרד עוד הרבה, הרבה, הרבה, הרבה, וכנראה שאעשה זאת בעתיד במאמר נפרד (בפינה נפרדת).

עוד דבר שמראה את עממיותם של האלים הקלטיים הוא כמות המקרים שבה נישאו אלים לבני אדם. לרוב, כמובן, הם נישאו לאצילים ואבירים (אתם יודעים, כדי לחזק את היחסים הטובים בין בני האדם לטבע), אך הפולקלור שורץ בסיפורים על פיות שהולידו ילדים לאנשי הכפר, ובנוסף ילדיהם היו ברובם אנושיים לחלוטין. כמות המקרים הזו הייתה רבה הרבה יותר מבמיתולוגיות אחרות.

ולסיכום העיקרון הוא כזה:
בעולם שתיארו הקלטים אין ממש אלים. יש מספר ישויות שאפשר להתייחס אליהם כאלים, אך רוב העולם שלנו בנוי מיצורים אלוהיים בכוחם, אך לא במהותם. כל העולם שלנו מנוהל בידי עם שלם של ישויות קוסמיות שאינן אלים, על אף היותם צאצאים של אלים. האלים המעטים שהם אכן אלים אינם מושלים בעולם ממושב במרומים, אלא הם חייבים ללכת ולפעול כדי להטיל את השפעתם. כוחם נובע מאיזשהו קסם פנימי השגור במהותם האלוהית (או לפחות העל-אנושית), וביכולתם של בני אדם להביסם. גם האלים האלה הם כעין גזע של אלים שממלא את העולם, כמו היפנים או הסקנדינבים, אך לעומתם הם אינם שגורים בעולם. עולמנו יכול להתקיים בלעדיהם, ולמעשה רוב התערבותם בעולמנו נעשית מתוך בחירה ולא חובה. הם נמצאים בנהר, לא משום שהם ייצוג אנושי של תופעת טבע, אלא משום שהם באו מממלכתם ומצאו את הנהר נעים להשתקע בו.

כלומר חל כאן מהפך, הגענו לצד השני של הספקטרום. ספקטרום שלם של תפיסות בנוגע למהותם של האלים. מן האלים היפנים, דרך היוונים והנורדים, ועד לקלטים, עברנו מעולם המנוהל בידי אלפי ועשרות-אלפי אלים, אל עולם המנוהל בידי אלפי ועשרות-אלפי ישויות אלוהיות בכוחן, אך לא בהגדרתן.

אלים… מודרניים?
קראתי לאחרונה את הספר אלים אמריקאים…
בספר הזה מסופר על מלחמה בין האלים "העתיקים" (אלי המיתולוגיות והאמונות הפגאניות – בכיכובו של אודין) ובין האלים של העידן המודרני – אלי המחשבים והטכנולוגיה והכבישים המהירים, וכל דבר שנעוץ עמוק בחיי היומיום שלנו. האלים בעולם הזה ניזונים מקורבנות – לא ממש מהקורבן הגשמי עצמו, אלא יותר מהרעיון של הקדשת מעשה בעבור מישהו. ניתן להקריב חיים, אך ניתן גם להקריב זמן או את טיבם של יחסים.
עכשיו, זו מחשבה מעניינת, אומנם לטעמי היא גוזלת מעט מקסמם של אלים (כן, ברגע שהופכים קסם לדבר טכני שניתן להסבירו לפרטים הוא מאבד מקסמו – מאמר לעתיד).
בסופו של דבר כדי ליצור פנתיאון או רשת של אלים, מודרניים או לא, יש להבין את מהותם וטבעם של אלים: האם הם דומים לבני אדם? האם הם זקוקים לבני אדם? האם הם ניזונים מן הקורבנות כפי שאנו ניזונים ממזון (כמו במיתולוגיה הבבלית), או שהקורבן הוא סך הכל מחווה של הוקרת תודה (כמו במיתולוגיה היוונית)? האם אלים הם תוצר של האמונה בהם, או שהם קיימים בעולם בזכות עצמם, ובני אדם פשוט פנו לסגוד להם?
כדי ליצור אלים מודרניים יש קודם להבין: מה הם אלים? וזו, רבותיי, שאלה הרבה יותר מורכבת ממה שנדמה, אשר אם מתעמקים בה לרגע אפשר להגיע לתשובות רבות ומגוונות, וכל אחד ממנה יכול להוביל לסיפור מרתק…
וכמדומני מן הראוי שבעתיד יעלה כאן מאמר שבו אברר כיצד אפשר לפתח גישות חדשות ושונות לאלוהות.

רגע, וזה הכל?
זה הכל? זה הכל?! מה פתאום זה הכל! יש עוד כל כך הרבה דברים שלא דיברתי עליהם…
על המיתולוגיה המיצרית, והמיתולוגיה הבבלית, וטיטאנים, ועולמות מקבילים לשלנו כמו עולם המתים, גן-עדן וגיהינום, ומה עם ההבטחה שלי לגבי הדתות המונוטאיסטיות? ודפוסים פסיכולוגיים המופיעים במיתולוגיות? וכיצד נובעים האלים מן התרבות שבה הם צמחו? ואלים מודרניים? הרי לא באמת הסברתי לעומק דבר מן הדברים שתיארתי למעלה…
הספקטרום האלילי הוא מגוּוַן ומרגש יותר ממה שאנו מדמיינים לעצמנו, ואחת ממטרותיי בפינה זו היא למצוא בו גוונים חדשים שעוד טרם נחקרו בספרות הפנטזיה. אני מבטיח שתקראו על כל הנושאים הללו, ועוד הרבה יותר – בפינה המיתולוגית של הבלוג.

2 מחשבות על “אלים

  1. אני תומך נלהב בזכויות יוצרים, ולכן אני נותן קרדיט לציורים שאני אוסף למאמרים שלי:
    הציור הראשון הוא מהעטיפה של המשחק Age Of Mythology של חברת Ensemble
    שלושת הציורים שאחרי זה הם ציורים מתוך הספר Scion: Hero, הראשון מסדרת ספרי משחק התפקידים השולחני Scion, מעת חברת White Wolf (נקווה שלא ייטבעו אותי)
    אפשר לקבל גישה לאתרים המקוריים מהם לקחתי את התמונות על ידי הקלקה עליהן.

  2. רק הערה קטנה לאנשים שתוהים:
    הרבה ממה שכתוב במאמר הזה מבוסס על עובדות ומחקר – אך אני לא אטעה אתכם ואומר שכל כולו כזה. הרבה מן הנאמר כאן נכון ברמת העיקרון בלבד. אני הוא זה שהבליג ופיתח את העיקרון הזה, ייתכן שמעבר למה שנכון עובדתית.
    אינני מתיימר להיות נאמן למציאות. תפקידי במאמר הזה הוא רק לצייר ארבע גישות שונות לאלוהות, בהתבסס על ארבע גישות קיימות. לא הרחקתי לכת מן העובדות אלא צעדים ספורים, אך לצורך העניין לא הייתי מציע למישהו להתבסס על המאמר הזה בעבודת מחקר.

כתוב תגובה לelenaia לבטל